פרידה בין בני זוג, במיוחד אם יש ילדים בתמונה, היא תהליך מטלטל ומשמעותי בחיי התא המשפחתי. איך מוודאים שתהליך הפרידה נעשה בשיתוף פעולה (ככל האפשר)? ואיך שומרים על הזכויות המלאות של כל אחד מבני הזוג ושל הילדים?
פרידה בין בני זוג יכולה להיעשות בגיבוש הסכם כולל או ניהול הליכים משפטיים בפני הערכאות המשפטיות.
במקרה בו הצדדים בשלים לכך, השאיפה היא לנסות ולייתר את הצורך בפנייה להליכים משפטיים, וזאת על מנת לחסוך בעלויות גבוהות, בזבוז זמן יקר בין כותלי בית המשפט או בית הדין הרבני וטלטול של התא המשפחתי.
הסכם גירושין מסדיר את כלל הסוגיות בעניינם של הצדדים ביום שאחרי, כגון זמני שהות של הקטינים, קביעת גובה דמי המזונות, איזון משאבים וחלוקת רכוש. הסכם מפורט, מוקפד הצופה פני עתיד יכלול התייחסות לכלל הסוגיות שעשויים להוות גורם למחלוקת.
ישנם מקרים (לא רבים), בהם הצדדים עושים חשיבה מחודשת ומגיעים מסקנה כי עליהם לתת הזדמנות נוספת לחיי הנישואין ומבקשים שאערוך להם הסכם שלום בית לחילופין גירושין.
הסכם שלום בית קובע תנאים ברורים הכיצד יפעלו בני הזוג למען שלום הבית תוך שיתוף פעולה ומאמץ כנה על מנת לגשרים על הפערים, מה על בני הזוג לעשות על מנת שההליך יצלח. כמו כן, ההסכם מסדיר את ההיבטים הרלוונטיים לגירושין בעתיד למקרה בו הליך שלום הבית לא יצליח. במקרים אלו, חשוב לוודא שאחד הצדדים לא מבקש לגבש הסכם שלום בית על מנת להשיג ויתורים משמעותיים מהצד השני או להשיג לעצמו זמן להשגת יתרונות משפטיים.
בתור עורכת דין לענייני גירושין, אני דוגלת בהתנהלות מתוך שיתוף פעולה, ניהול משא ומתן תוך הגנה על האינטרסים של הלקוח , עד לגיבוש סופי של ההסכם.
