הסכם חיים משותפים הוא הסכם כתוב המיועד לזוגות שלא נשאו ומנהלים משק בית משותף ונחשבים לידועים בציבור, אשר רוצים להסדיר את חייהם המשותפים מבחינת חלוקת תפקידים, חובות וזכויות.
הסכם חיים משותפים יכול לכלול היבטים הקשורים לקטינים המשותפים בתא המשפחתי, התנהלות משק הבית, צבירה משותפת של רכוש או לחילופין החרגה של נכסים מסוימים, הפרדה רכושית, חלוקת רכוש עם סיום הקשר ועוד.
בין היתר, הסכם חיים משותפים יכול לכלול הצהרה על זוגיות וניהול משק בית משותף החל מתאריך מסוים, פירוט הנכסים שכל צד הגיע איתם לזוגיות, פירוט הרוכש שכל צד ייקח איתו במקרה של פרידה, מה הדין לגבי רכוש שיירכש במהלך שנות הזוגיות וכיצד ישולמו ההוצאות של משק הבית.
בניגוד להסכם ממון, הסכם חיים משותפים לא נקבע בחוק, ולכן אין חובה בחוק לאשר אותו בבית המשפט או מול נוטריון. עם זאת, במציאות, מומלץ לאשר אותו בבית המשפט, על מנת שבבוא העת לא יעלו טענות על כך שההסכם לא הובן כהלכה, נחתם תחת לחץ וכד'.
להסכם חיים משותפים יש תוקף בדומה לכל חוזה בין אנשים, בניגוד להסכם ממון אשר חייב להיות ערוך בהתאם לתנאי החוק – יחסי ממון.
היתרונות המרכזיים של הסכם חיי משותפים הם האפשרות לכלול בו פרטים שאינם כלכליים (בניגוד להסכם ממון), הוא תקף עם חתימתו ללא צורך באישור בית המשפט, והסדרת חילוקי דעות עתידיים בין בני הזוג, כמו השאלה האם נחשבו ידועים בציבור ומתי.
כאשר עורכים הסכם חיים משותפים, חשוב לערוך גם צוואה לכל אחד מהצדדים, משום שההסכם המדובר לא קובע את אופן חלוקת העיזבון, אלא רק זיהוי של העיזבון. הוראת ירושה יכולה להיכתב בצוואה בלבד.
במרבית המקרים את ההסכם עורך דין משותף לשני הצדדים, בעקבות האינטרס המשותף הברור של שני הצדדים. התפקיד שלי בתור עורכת דין הוא לתת מענה משפטי תוך מציאת פתרונות כאשר נותרו נושאים פתוחים וכן לערוך הסכם, מוקפד, הוגן צופה פני עתיד.
